מייקל ודברים אחרים.

אם מישהו עוקב כאן הרבה זמן, הוא אולי זוכר את הפוסט המפורט מדי שעשיתי על מייקל ג'קסון בשנת 2010.

 

ישבתי אחרי בית הספר עם כל הזמן הפנוי שלי (זוכרת שלקח לי בסביבות חמש שעות) לכתוב פוסט על למה מייקל הוא אדם מדהים ולא מה שעשו ממנו.

 

הפוסט לעיון:

http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=298421&year=2010&month=6

 

בעבר היה ברשימות, משהו שם כנראה לא עובד.

 

בכל אופן, בימים האחרונים הנושא חזר שוב לכותרות ובצורה הכי מזעזעת שאפשר ובתכלס? אין לי כח להתווכח יותר. אם פעם הייתי מתנגחת עם אנשים ונלחמת עד השעות הקטנות של הלילה עכשיו אני כותבת משפט או שניים ובזה זה נגמר, כי כמה אפשר?

ברור לי שזה קרב שקצת אבוד מראש כי את כמויות המידע שקראתי אי שם ב2010 (שרק גדלה מאז) אנשים שקוראים על מייקל בסך הכל בחדשות לא רוצים ולא מתכוונים לעשות. 

את הסרט לא ראיתי ולא מתכוונת, כי בסך הכל אין לי סיבה להכנס לזה. 

מקווה שזה ייגמר ויעבור בקרוב ויחזרו להתמקד בדבר היחיד שנשאר ממייקל – המוזיקה.

 

 

מעבר לכך אני עובדת רוב הזמן, בזמן שלא תופרת או משחקת קצת ומדי פעם ממשיכה לתכנן את הטיול להופעה לבן אדם שמעולם לא היו ולא יהיו ספקות נגדו.

אני מדברת על זה הרבה אבל העובדה שיש מישהו כמו יו ג'קמן להעריץ ושאין לו שום אישיו מסוג כלשהו או שום תגובה מזעזעת ביוטיוב פשוט כל כך מעודדת וכיפית.

 

הלכנו לראות את קפטן מארוול אתמול שממש הפתיע אותי. סרט מעולה

תחילת הסרט מומלצת ומרגשת מאד ולא אגיד יותר מזה. גם הטריילר של אוונג'רס שהיה לפני מאד ריגש.